בדיחות אקראיות לפייסבוק

מס הכנסה שלח מפקח לבית הכנסת.
הוא מבצע את כל הבדיקות ואז פונה לרבי, ואומר: "שמתי לב שאתם קונים המון נרות."
"כן," עונה הרבי.
"ומה אתם עושים עם הטפטופים?" שואל המפקח.
"שאלה טובה," אומר הרבי. " אנחנו שומרים אותם, וכשיש לנו מספיק אנחנו שולחים אותם חזרה ליצרן הנרות, וכל תקופה מסוימת הוא שולח לנו קופסת נרות חינם."
"אה," עונה המפקח, קצת מאוכזב שלשאלתו יוצאת הדופן תשובה מעשית. ואז המשיך להציק לרבי ...
"רבי, מה עם כל רכישות המצות האלה? מה אתם עושים עם פירורי המצות?"
"אה," עונה הרבי ברוגע. "אנחנו אוספים את כל הפירורים מהמצות וכשיש לנו מספיק, אנחנו מחזירים אותם בקופסה ליצרן, אשר כל פעם שולח לנו קופסת קניידלעך."
"אה," עונה המפקח, בחשבו כיצד לעצבן את הרבי.
"תגיד, רבי," המשיך, "מה אתם עושים עם הערלות מברית המילה?"
"גם כאן אנחנו לא מבזבזים," ענה הרבי. "מה שאנחנו עושים זה שומרים את כל הערלות, וכשיש לנו מספיק, אנחנו שולחים אותם למס הכנסה."
"למס הכנסה?!" שאל המפקח, בחוסר אמון.
"כן", ענה הרבי, "למס הכנסה. ובערך פעם בשנה הם שולחים לנו שמוק קטן כמוך!!!"

איש אחד יושב במסעדה, ובחורה מתיישבת לידו.
פתאום בלי כל סיבה היא אומרת לו בקול רם,
"מה אתה אומר, שאתה רוצה לשכב איתי?"
והולכת לשבת במקום אחר.
כולם במסעדה מסתכלים והאיש מאוד נבוך.
אחרי שהוא נרגע הוא הולך אליה ושואל אותה למה היא עשתה לו את זה.
היא מסבירה שהיא סטודנטית לפסיכולוגיה,
והיתה לה משימה לראות איך אנשים מגיבים למצבים לא נעימים.
אז הוא עונה לה בקול, שכולם ישמעו : "מה את רוצה ממני 100 שקל?"

שאלה: "למה בלונדינית ביקשה מכל חברותיה לתת לה נורות שרופות?"
תשובה: "כי היא צריכה אותן לחדר החושך שהיא בונה..."

ארבע בחורות חזרו מחופשה מחו"ל.
לאחת מהן התעוררו נקיפות מצפון והיא אמרה לחברותיה:
"כשאגיע הביתה אספר לבעלי על כל הבחורים ששכבתי איתם בחופשה".
חברתה השחרחורת הרהרה לעצמה "איזו מטומטמת",
החברה הג`ינג`ית חשבה לעצמה: "איזה אומץ",
והחברה הבלונדינית חשבה: "איזה זיכרון....."

זו הייתה שעת צהריים.
סיימתי כמה סידורים נחוצים בעיר, והתחלתי לצעוד חזרה בדרך לביתי.
פסעתי בנחת לאורך הרחוב המרכזי בעיר, נהנה מהשמש החמימה של סוף האביב.
הגעתי לתחנת האוטובוס שהיה אמור לקחת אותי לאזור מגוריי, והתיישבתי על הספסל בהמתנה.
סקרתי בעיניי את שאר העומדים בתחנה.
ישבה שם גברת עם סלים גדושים במצרכי מזון,נראית כאילו היא חוזרת מהקנייה השבועית בשוק,זוג מבוגר בגיל העמידה, אישה צעירה עם תינוק בעגלה ועוד שני חיילים.כולם ממתינים, כמוני, לאוטובוס שיגיע.
כעבור שתי דקות הגיעה לתחנה בחורה צעירה.
לא אתאר לכם אותה, אך אומר רק דבר אחד - כנראה צניעות לא הייתה בדיוק הצד החזק שלה.
היא הייתה יותר לא לבושה מאשר לבושה...
היא נעמדה לצד התחנה, ממתינה גם היא לאוטובוס.
הוצאתי מתיקי את העיתון והתחלתי לעיין בו.
מזווית העין קלטתי פתאום דמות מתקרבת מרחוק, לבושה בשחור.
חלפו עוד כמה שניות עד שאותו אדם התקרב לתחנה,
וממבט מקרוב הוא התגלה כחרדי, לבוש במעיל שחור ארוך וכובע, וזקן שחור מעטר את פניו. הוא הגיע אל התחנה,העיף מבט אל העומדים שם ועיניו נתקלו בבחורה.
הוא השפיל את מבטו וצעד שני צעדים לאחור.
הוא ניגש אל מאחורי התחנה ונכנס אל חנות ירקות ופירות שהייתה שם.
`כנראה הוא מעדיף להמתין שם לאוטובוס כדי לא להיכשל במראות לא צנועים`,חשבתי לעצמי,
אך למרבה ההפתעה הוא יצא משם כעבור דקה אחת בלבד,
אוחז בידו תפוח עץ גדול,אדום ומבריק.
הוא חזר אל התחנה ומכל העומדים שם ניגש דווקא אל הבחורה.
הוא הושיט לה את התפוח ואמר לה "קחי, זה בשבילך".
הבחורה הופתעה מאוד, לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
"בשבילי?",שאלה בתמיהה,"למה?",
מבטאת בזה את סימן השאלה שעמד במוחם של כל הנוכחים בתחנה,
שהאזינו דרוכים לדו שיח שהתקיים שם.
האיש הרים את מבטו, הסתכל בעיניה ואמר לה בחיוך:
"גם חווה לא ידעה שהיא ערומה עד שאכלה מהתפוח..." והלך.