"אחרי שנולדו השמים,
אחרי שנולדה האדמה,
נולדו הצמחים,
נולדו בעלי החיים,
נולדו האנשים,
ויחד אתם נולדה- גם שפת החיבוקים, שסימנה אהבה.
ומי שפעם אהב, ומי שעוד אוהב,
יודע שזוהי שמחה, שיש בה גם כאב.
כי לחיבוק צריך שניים-אי אפשר להתחבק לבד.
ולבני האדם, להם יש שפת חיבוקים רחבה ביותר,
כי אין גבול למה שהחיבוק יכול להמציא.
למשל: יש כאלה שאוהבים להתחבק ממש, גוף אל גוף.
ויש כאלה שאוהבים להתחבק טיפ- טיפה, בקצות האצבעות.
יש כאלה שמתחבקים מרחוק- דרך העיניים. בחיבוק שלהם קשה להבחין.
יש חיבוקים עד השמיים,
ויש חיבוקים שמתחילים מהרגליים.
ויש חיבוקים כשהידיים מתחילות להשתולל.
יש חיבוקי צחוק,
ויש חיבוקי עידוד נגד בדידות.
חיבוק מתוך שמחה,
חיבוק מרוב פחד שלא נהיה יחד.
חיבוק לפיוס אחרי ריב... חיבוק עדין- לא להכאיב.
האור נוגע בחושך, והחושך מחפש אור.
ככה זה כששני הפכים מתחבקים.
חיבוק בתוך ריקוד, חיבוק בתוך חיבוק.
ופתאום חיבוק לשלום, או חיבוק רך לפני השינה.
חיבוק מיוחד לפגישה, חיבוק מיוחד לפרידה.
ויש חיבוק של פעם, מלא געגועים, שוכן עמוק בלב-
אותו לא שוכחים.
בשפת החיבוקים אין מילים,
וגם אין חיבוקים סתם.
ומה שהכי היינו רוצים זה;
שהחיבוק שלנו לא ייגמר לעולם."
אז בוא וחבק אותי,
_________________
בדיחות
:: 
:: 
:: 