בית שערים

כל דור וה"זקן" שלו. פעם הזקן היה יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח; אחר כך: בן גוריון. פעם כשאמרו "רבי", סתם "רבי", התכוונו לאחד בלבד: לרבי יהודה הנשיא, כי היה נשיא הסנהדרין, וגם עשיר גדול, שחי בבית שערים. ייחודו בזה, שלפני כ-1,800 שנה חתם את המשנה ונכנס להיסטוריה.
חתימת המשנה זה קצת יותר ממקום ראשון בליגה, ברייטינג, או מזכייה בפרס ישראל. החתימה ההיא עשתה סדר בים הגדול של פסיקות ההלכה. לכן ש"ס זה לא המפלגה, אלא ראשי התיבות של שישה סדרי משנה.
כמו שהיה מנהיג לאומי, ככה היה לו ל"רבי" זמן לפתור בעיות של "האיש הקטן". והנה דוגמא אחת:
מעשה בשלושה עשר אחים, ששנים עשר מהם, שהיו נשואים, נפטרו לפני שיעמידו צאצאים. תריסר הנשים פזלו אל האחד הפנוי, באו לפני הרבי ואמרו לו: א-נווו?
אמר לאחד שנשאר: יבם אותן. יעני, שא אותן לנשים. את תריסר האלמנות. הוא בכלל לא ידע איך מסתדרים עם אישה אחת, וכבר חטף תריסר. ההוא חשב שנופלים עליו השמיים. בקושי כילכל את עצמו. אמרו הנשים: כלכלתך עלינו. כל אחת תממן חודש.
שאל: ובשנה מעוברת? (שנה שמוסיפים בה חודש, אדר ב` )
ענה הרבי: בשנה מעוברת-ההוצאות עליי.
חלפו שלוש שנים, הגיעה שנה מעוברת והנה אל בית הנשיא מגיע השבט. איש אחד, תריסר נשים, ו-36 ילדים. כלומר, כל שנה- ילד.
שאל הרבי: הפגנה?
אמרו לו: הבטחה. הבטחת.
מזלם, שהוא היה מהמקיימים הבטחות.
מבית שערים עבר, עם הסנהדרין, לציפורי. כשנפטר, נקבר בבית שערים, ואפילו שהוא לא התכוון לכך, הפכה בית שערים למקום קבורה לעשירי העולם היהודי, בארץ ובתפוצות.