שני עורכי דין שעבדו באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בתל אביב נקרעו בעבודה עד שעות מטורפות ולא הצליחו אף פעם לקחת חופש. יום אחד אחד מהם הרים פתאום את הראש מהמחשב ואמר: הי, יש לי רעיון איך אפשר לארגן קצת חופש מהעבודה. איך?, שאל אותו עורך הדין השני. במקום לענות לו, עורך הדין הראשון הסתכל סביב, לבדוק שאין סימן לשותף באופק. כשהוא ראה שהשטח פנוי, הוא קפץ על השולחן שלו, בעט באחד מהריבועים בתקרה ונתלה הפוך עם הראש למטה על צינור שעבר שם. תוך שניות הגיע שותף מוועדת הניהול לחדרם של שני עורכי הדין. הוא ראה את עורך הדין תלוי מהתקרה, ושאל אותו מה נראה לו בדיוק שהוא עושה. אני נורה, ענה עורך הדין. נראה לי שאתה צריך קצת חופש, נבח השותף. לך הביתה עכשיו, ואני לא רוצה לראות אותך כאן במשרד לפחות ביומיים הקרובים, הבנת?. כן, אדוני, ענה העורך דין, קפץ מהצינור, כיבה את המחשב ויצא. עורך הדין השני מיד קם אחריו והתחיל לארוז. ולאן נראה לך שאתה הולך?, שאל אותו השותף. הביתה. אני לא יכול לעבוד בחושך.