לפני זמן רב, כשאוניות מפרש שלטו בים, קפטן אחד והצוות שלו היו בסכנה משודדי ים שרצו לעלות על ספינתם במטרה להשתלט עליה.
כשהצוות נכנס לפאניקה והתחיל להשתולל, הקפטן שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!", החובל הראשי הביא לקפטן במהירות את חולצתו האדומה וכשהקפטן לבש אותה הוא הוביל את הצוות שלו לקרב נגד השתלטות שודדי הים על הספינה. למרות שאחדים מאנשי הצוות נפגעו, שודדי הים נהדפו.

מאוחר יותר באותו היום, עומדי המשמר זעקו שבאופק עוד שני כלי שיט של שודדי ים, שודדי ים אלו גם כן ניסו לעלות על הספינה במטרה להשתלט עליה.
הצוות התעטף בפחד, אבל הקפטן, רגוע כמו תמיד שאג לחובל הראשי שלו, "הבא לי את החולצה האדומה שלי!" ועוד הפעם הוביל הקפטן את צוותו לקרב למרות שהפעם הם התמודדו נגד שני ספינות שודדי ים שניסו להשתלט על ספינתם.
ושוב פעם שודדי הים נהדפו אף על פי שהיו יותר נפגעים בקרב אנשי הצוות מהפעם הקודמת.

עייפים מהקרבות, ישבו הגברים במעגל על הסיפון באותו הלילה והתחילו לספר על המאורעות של אותו היום בשעה שאחד מהם פנה לקפטן ושאל אותו, "למה לבשת את חולצתך האדומה לפני כל קרב?"
הקפטן, בעודו מסתכל עליו במבט שרק קפטן יכול לתת, הטיף, "אם אני נפצע בקרב, החולצה האדומה לא מראה זאת ולכן אתם, הצוות, ממשיכים להילחם ללא חת." האנשים ישבו בשקט והתפלאו מהאומץ שיש לאיש הזה.

עם השחר למחרת הבוקר, זעקו עומדי המשמר שיש באופק ספינות שודדי ים, הפעם עשר כלי שייט וכולם עם שודדים שמוכנים ומזומנים לפלוש לכל ספינה שתבוא בדרך. האנשים השתתקו והסתכלו על הקפטן, המנהיג שלהם, וחיכו לפקודה הרגילה.
הקפטן, רגוע כתמיד, שאג, "הביאו לי את המכנס החום שלי..."