צב מגמגם, ועוד כמה חברים שלו, רוצים לכבוש את פסגת הר האברסט.
הם מתחילים בטיפוס לאט לאט, ובדרך מדברים ושרים.
הצב המגמגם: ש..ש..ש..ששששש....; ששכח.....ששכח.ש..ששששכ;.
חבריו, שלא היה להם סבלנות לחכות שיסיים את המשפט, השתיקו אותו, ואמרו לו שהוא מפריע להם לשיר.
אחרי כמה דקות, שוב ניסה הצב לדבר: ש......;ש......;.ששששש......; ש.ש....;.שששש.ש;.
שוב אמרו לו החברים שהם לא מעוניינים לשמוע מה שיש לו להגיד.
ושוב ניסה הצב להגיד: ששששכ...שכככככחחחח........;ש...;.ששש...;..ששש...;.
החברים ממש התעצבנו, ולא היו מוכנים להקשיב.
כשהגיעו לראש ההר והתישבו לנוח, אמרו לצב: עכשיו, שיש לנו זמן, תגיד מה שרצית להגיד.
אמר הצב: ש..ש..ש.....; שככחנננו א..את האאאאוכל למטטטטה;.
החליטו לחזור למטה.
בדרך למטה, הצב התחיל שוב לנסות להגיד משהו: אי..אי...;אאאי..איי....
הם השתיקו אותו, ושוב הוא ניסה להגיד להם: אי..אי...;..אי....;אי....;..אי ושוב לא היו מוכנים להקשיב.
כשהגיעו לבסוף כמעט למטה, היו עייפים, והתיישבו לנוח, ואמרו לצב: עכשיו יש לנו סבלנות להקשיב לך.
הצב: אי..אי.....;אי......; אפפפשר לללצחוק איתכםםםם????