באחת התפילות רואה הרב את אחד האורחים ניגש אל ארון הקודש, סופק כפיו ואומר בהשתפכות:
"תודה, תודה, תודה".
"על מה אתה מודה כל כך ?", שואל הרב.
"אתה רואה את הבניינים האלה ?", מצביע האורח אל מחוץ לחלון, "כולם שלי. רואה את כל המכוניות הללו ? כולם שלי. רואה את... הכל שלי".
"איך אתה עושה את זה ?", שואל הרב, "אני מתפלל שלוש פעמים ביום, נותן שיעור כל יום, פונה לבוראי בכל מעשי ולומד בכל הזמן שנותר לי. ובכל זאת, הפרוטה לא מצויה בכיסי".
"אתה יודע למה זה ?", אומר האורח, "זה כי אתה נודניק".