בדיחות בדיחות ארוכות - עמוד 8

אביר אחד מטייל עם סוסו ביער ,לפתע מבחין בגמד הצועד ישירות לפניו,
מתחנן הגמד לאביר שלא ידרוס אותו,
ואומר שבתמורה לכך ימלא כל שלוש משאלות שיחפוץ האביר,
לאחר מחשבה, מבקש האביר מהגמד: פנים כמו של בראד פיט,
גוף כמו של ארנולד שוורצנגר ואיבר מין כמו הסוס שהוא רוכב עליו,
מסכים הגמד אומר לאביר שתוך 24 שעות כל משאלותיו יתגשמו,
בבוקר למחרת קם האביר מתבונן במראה ורואה פנים כמו של בראד פיט,
הגוף בדיוק כמו של ארנולד שוורצנגר...
פותח בהתרגשות את מכנסיו על מנת לראות אם גם משאלתו השלישית התגשמה,
אך שוד ושבר, צועק האביר בקולי קולות:
"אני לא מאמין, דווקא אתמול רכבתי על סטלה!!!"

אמא אחת, שהיו לה שלוש בנות בתולות,
השביעה את בנותיה לשלוח לה גלויות מירח הדבש שלהן, כשנישאו,
ולספר לה איך הן מסתדרות עם הסקס בחיי הנישואין.
הבנות הביישניות סיכמו עם האם שמחמת המבוכה בדבר ישלחו לה גלויות עם רמזים.
הבת הראשונה התחתנה ושלחה גלויה שבה היה כתוב: "קפה מקסוול".
האם הלכה למטבח והוציאה את קופסת הקפה של מקסוול מהארון.
על העטיפה היה כתוב: "טוב עד הטיפה האחרונה".
האמא הסמיקה אבל שמחה בשביל בתה.
הבת השניה שלחה לאחר נישואיה גלויה שבה היה כתוב: "סיגרים הואנה".
אמא הלכה לקופסת הסיגרים של אבא וראתה שכתוב שם: "ארוכים במיוחד, עבים במיוחד".
שוב חשה האם מבוכה, אך שמחה שבתה נהנית.
הבת השלישית התחתנה, נסעה לירח דבש ולא שלחה גלויה במשך כל השבוע הראשון.
האם דאגה. עבר עוד שבוע ועדיין לא הגיע דבר.
לאחר חודש ימים הגיעה גלויה שבה היה כתוב "נתיבי אויר בריטיש איירווייס".
האמא דפדפה בעתון וחיפשה את הפרסומת של בריטיש איירווייס.
כשמצאה, כמעט התעלפה. היה כתוב שם: "שלוש פעמים ביום, שבעה ימים בשבוע, בכל הכיוונים".

ג`ון הזמין את אמו לארוחת ערב. תוך כדי הארוחה, האם לא יכלה שלא לשים לב כמה יפה הייתה השותפה שלו לדירה. היה לה מזמן חשד לגבי היחסים בין ג`ון לשותפה וזה רק עשה אותה יותר סקרנית. במהלך הערב היא צפתה בהם מדברים ותהתה האם הקשר ביניהם הוא יותר מאשר שותפות לדירה.

ג`ון קרא את מחשבותיה של אמו ואמר: "אני יודע מה את בטח חושבת, אבל אני מבטיח לך שג`ולי ואני רק שותפים לדירה."

כשבוע לאחר מכן ג`ולי אמרה לג`ון: "אני לא מוצאת את המצקת היפה שהייתה לנו. אתה לא חושב שאמך לקחה אותה, נכון?".

ג`ון ענה: "קשה לי להאמין אבל, בכל מקרה, אכתוב לה מכתב" וישב וכתב לה:

אימא יקרה,
אני לא אומר שאת כן לקחת את המצקת, ואני לא אומר שאת לא לקחת את המצקת, אבל העובדה היא שמאז שביקרת אצלי היא נעלמה.

כמה ימים לאחר מכן ג`ון קיבל מכתב תשובה מאמו:

בני היקר,
אני לא אומרת שאתה כן שוכב עם ג`ולי ואני לא אומרת שאתה לא שוכב עם ג`ולי, אבל העובדה היא, שלו היא הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה כבר מזמן מוצאת את המצקת...

באהבה,
אימא

מנהל של חברה גדולה היה צריך לדבר בדחיפות עם אחד מעובדיו. הוא התקשר עמו בטלפון הביתה, וכשהורמה השפופרת בצד השני הוא שמע קול של ילד שלוחש בשקט "הלו..."
"האם אבא שלך בבית?" הוא שאל.
"כן" לחש הילד
"אפשר לדבר אתו בבקשה?" שאל הבוס
להפתעתו של המנהל, ענה לו הילד בלחש "לא".
מאחר והוא רצה לדבר - אם לא עם העובד עצמו, אז לפחות עם מישהו מבוגר בבית - הוא שאל: "האם אמא שלך בבית?"
"כן" הגיעה התשובה בלחש.
"האם אני יכול לדבר אתה בבקשה?" שאל המנהל
"לא" הגיעה שוב אותה תשובה.
היה ברור לבוס הזה שלא משאירים ילד קטן לבד בבית, ולכן בטח יש מישהו ששומר עליו. הוא החליט להשאיר הודדעה אצל מי ששומר על הילד. "האם יש מישהו נוסף חוץ ממך בבית?" הוא שאל.
"כן, יש כאן שוטר." ענה הילד.
מתפלא מה שוטר עושה בבית של העובד שלו, הוא ביקש: "האם אני יכול לדבר עם השוטר בבקשה?"
"לא, הוא עסוק" ענה הילד
"עסוק? מה בדיוק הוא עושה?" התחיל הבוס לדאוג
"הוא מדבר עם אמא ואבא ועם מכבי האש" הגיעה התשובה בלחישה.
עכשיו הבוס כבר ממש היה מודאג, מה גם שברקע נשמע קול כמו של מסוק באויר.
"מה זה הרעש הזה?" דרש לדעת
"זה הליקופטר" ענה הילד בשקט.
"מה לעזאזל הולך שם?! אתה יכול להסביר לי?"
והילד הסביר כשהוא לוחש לתוך השפופרת: "ההליקופטר של צוות החיפוש כרגע נחת בחזית הבית"
והבוס, בחרדה ובלחץ, ממש על סף התפוצצות, שאל: "מה בדיוק הם מחפשים שם?!"
והילד, בלחישה שלא נעלם ממנה גיחוך קל, ענה: "הם מחפשים אותי..."

תאור של אנשים ובעלי מקצוע שונים:
איך אפשר לתאר סוציולוג?
זה אדם שכשנכנסת יפיפיה לחדר וכולם מסתכלים עליה, מסתכל על כולם.
איך אפשר לתאר פסיכולוג?
זה אדם שאתה משלם לו המון כסף כדי שישאל שאלות שאשתך שואלת חינם.

איך אפשר לתאר פסיכיאטר?
זה אדם שאין לו בעיות כל זמן שלאחרים יש.

איך אפשר לתאר גניקולוג?
זה אדם שמחפש בעיות במקום שכולם מוצאים בו הנאה.

איך אפשר לתאר אחות מעשית?
זו אחות שמחפשת עבודה אחרת.

איך אפשר לתאר מבקר פנים?
זה אדם שמגיע לאחר שהקרב הסתיים, ודוקר בכידון את כל הפצועים.

איך אפשר לתאר יועץ?
זה אדם שכאשר תשאל אותו "מה השעה?" יסביר לך איך לבנות שעון.

איך אפשר לתאר כלכלן?
זה מומחה שיידע מחר מדוע תחזיותיו מאתמול לא התגשמו היום.

איך אפשר לתאר ברוקר?
זה אדם שלוקח את כספך ומשקיע אותו עד שכולו נעלם.

איך אפשר לתאר בנקאי?
זה אדם שמשאיל לך מטריה כשהשמש זורחת, ותובע אותה בחזרה כשיורד
גשם.

איך אפשר לתאר עורך דין?
זה אדם שכותב מסמך בן 10,000 מילים וקורא לו "תקציר".

איך אפשר לתאר אקטואר?
זה אדם שמביא פצצת סרק למטוס, כי זה מקטין את הסיכון שתהיה פצצה
אחרת במטוס.

איך אפשר לתאר מתמטיקאי?
זה אדם עוור בחדר חשוך המחפש חתול שחור שאינו שם.

איך אפשר לתאר סטטיסטיקאי?
זה אדם שטוב במספרים, אבל אין לו את האישיות הנחוצה כדי להיות
רואה חשבון.

איך אפשר לתאר טופולוג?
זה אדם שאינו יודע מה ההבדל בין כעך לספל.

איך אפשר לתאר מומחה?
זה אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מסוים.

איך אפשר לתאר פרופסור?
זה אדם שמדבר תוך כדי שינה של אנשים אחרים.

איך אפשר לתאר אינסטלטור?
זה אדם שמכניס את ידיו לחרא ומוציא משם זהב.

איך אפשר לתאר היסטוריון?
זה אדם לא מעניין שחוקר ומדווח בצורה לא עניינית על אירועים בלתי
חשובים.

איך אפשר לתאר שגריר?
זה אדם הגון הנשלח לחו"ל כדי לשקר למען מדינתך.

איך אפשר לתאר דיפלומט?
זה אדם שאומר לך ללכת לעזאזל בצורה כל כך מנומסת, שממש מתחשק לך
ללכת לשם.

איך אפשר לתאר מתכנת?
זה אדם שפותר בעיה שעל קיומה לא ידעת, בדרך שאינך מבין.

איך אפשר לתאר אישה?
יצור שמתווכח איתך, עונה במקומך, ובסוף עוד אומר לך שתפסיק לבלבל
את המוח.

שתי נזירות יצאו מן המנזר שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה אחות-מתימטיקה, ושל השניה אחות-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מן המנזר.
אמרה אחות-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
אחות-מתימטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
אחות-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
אחות-מתימטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
אחות-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
אחות-מתימטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
אחות-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שאפשר היה לעשות – גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
אחות-מתימטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
אחות-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד שיש לעשות הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי אחות-הגיון.
אחות-מתימטיקה הגיעה אל המנזר, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של אחות-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האחות-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
אחות-מתימטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
אחות-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
אחות-מתימטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
אחות-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.
אחות-מתימטיקה: נו, ואז??
אחות-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
אחות-מתימטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
אחות-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי.
אחות-מתימטיקה: אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?
אחות-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו. אחות-מתימטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
אחות-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
אחות מתמטיקה לקראת עילפון: ומה קרה אז אחותי?
אחות הגיון: מה שקרה הוא דבר מאוד הגיוני, נזירה ששמלתה מופשלת מעלה רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!

וכל מי שרצו לו בראש מחשבות כחולות ... שיתביש!!! :)

צב מגמגם, ועוד כמה חברים שלו, רוצים לכבוש את פסגת הר האברסט.
הם מתחילים בטיפוס לאט לאט, ובדרך מדברים ושרים.
הצב המגמגם: ש..ש..ש..ששששש....; ששכח.....ששכח.ש..ששששכ;.
חבריו, שלא היה להם סבלנות לחכות שיסיים את המשפט, השתיקו אותו, ואמרו לו שהוא מפריע להם לשיר.
אחרי כמה דקות, שוב ניסה הצב לדבר: ש......;ש......;.ששששש......; ש.ש....;.שששש.ש;.
שוב אמרו לו החברים שהם לא מעוניינים לשמוע מה שיש לו להגיד.
ושוב ניסה הצב להגיד: ששששכ...שכככככחחחח........;ש...;.ששש...;..ששש...;.
החברים ממש התעצבנו, ולא היו מוכנים להקשיב.
כשהגיעו לראש ההר והתישבו לנוח, אמרו לצב: עכשיו, שיש לנו זמן, תגיד מה שרצית להגיד.
אמר הצב: ש..ש..ש.....; שככחנננו א..את האאאאוכל למטטטטה;.
החליטו לחזור למטה.
בדרך למטה, הצב התחיל שוב לנסות להגיד משהו: אי..אי...;אאאי..איי....
הם השתיקו אותו, ושוב הוא ניסה להגיד להם: אי..אי...;..אי....;אי....;..אי ושוב לא היו מוכנים להקשיב.
כשהגיעו לבסוף כמעט למטה, היו עייפים, והתיישבו לנוח, ואמרו לצב: עכשיו יש לנו סבלנות להקשיב לך.
הצב: אי..אי.....;אי......; אפפפשר לללצחוק איתכםםםם????