הידעת?

זוכרים את ההבדל בין אפרוח לגוזל ?

אם כן, אז תגידו, האם יש טעות בשיר של ביאליק: "קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים, ובכל ביצה הס פן תעיר ישן לו אפרוח זעיר".

הרי לציפור יש גוזלים על העץ, לא אפרוחים. אפרוחים חיים על הקרקע...

התשובה המוערכת:
לאו דווקא יש טעות. לא נאמר שהגוזל על העץ, אלא "בין העצים". אפשר להיות בין העצים על הקרקע.

ד"ר בילי גולדברג, רופא מניו יורק הוציא ספר ובו תשובות לשאלות שכל הזמן שואלים אותו, או כאלה שרוצים לשאול - אבל מתביישים. לספר בתיגרום עברי קוראים `מדוע לגברים יש פטמות ?`. ותשובתו לגבי בני אדם:
כמו לכל חברי משפחת היונקים, גם אנחנו בורכנו בשיער גוף, בשלוש עצמות באוזן התיכונה וביכולת להזין את צאצאינו בחלב שנקבות מייצרות בבלוטות זיעה שפיתחו התמחות והפכו לבלוטות חלב. למרות שלנקבות יש בלוטות חלב, כולנו מתחילים לצעוד באותה הדרך כעוברים. העובר מתפתח על פי תבנית נקבית עד הגיעו לגיל 6 שבועות, אז כרומוזום המין הגברי נכנס לפעולה, אצל עוברים ממין זכר, והעובר מתחיל לפתח את המאפיינים הזכריים. כך גברים נותרים עם פטמות ומעט רקמת שד. יש כמה מצבים רפואיים שיכולים לגרום לרקמת השד הגברית לגדול.

דג הפוגו בשמו היפאני או אבו-נפחה כפי שמכונה בארץ ובסיני - הוא דג מסורבל חסר חן גמלוני וכבד תנועה.
יש לו סנפירים קטנים ומגוחכים שלא מצליחים להניע אותו בזריזות האופינית לדגים אחרים - אבל מה - יש לו 2 פטנטים כדי לשרוד :
1- כשהוא נקלע למצוקה הוא מנפח את עצמו במהירות לצורת כדור עגלגל וקוצני כך שאפילו הלוקוס בעל הפה הגדול לא מצליח להתמודד עם המשימה.
2- בגופו הוא מאכסן רעל חזק ומסוכן הנקרא - טטרודו-טוקסין. זה הוא רעל עצבים חזק שיכול להמית אדם בקלות.
אז אם כבר מישהוא ריטש את הכדור וזלל את הדג - הוא כבר לא יוריש את הגנים שלו לאף אחד.
מסתבר שבשרו של הדג טעים במיוחד והיפאנים אוהבים לאכול את בשרו העדין.
הרעל שלו מצוי רק בדרכי הלימפה המרה והכבד (בערך) , כך שאם מסירים אותם בזהירות אפשר לאכול אותו ,בחשש מה , אך בהנאה גדולה.
ביפאן יש טבחים מיוחדים שזו התמחותם -הכנת דג בפוגו -אותו מגישים פרוש בצורת נתחים קטנים מסודרים בצורת תמונה. לימודי הטבחים האלה מנמשכים כמה שנים ובסופם יש מבחן פשוט, ללא ציוני גמר - הטבח מכין את הדג ואוכל אותו בעצמו. רק מי שעבר את המבחן נשאר בחיים כדי להמשיך ולעבוד. (אולי כדאי ליישם את זה גם על מבחנים אחרים?).
לסיום עוד שיר יפאני קצר,מתוך רבים, על הנושא :
דג הפוגו - טעמו בשמיים,
אבל החיים יפים שבעתיים....

עד לא מזמן חשבנו שהפרעוש הוא אלוף העולם בקפיצה לגובה כי הוא קופץ פי 100 יותר מגודלו. אבל מתברר לאחרונה שיש אלוף חדש :קצפית הרוק - Philaenus Spumarius קרובת משפחה של הציקדות מסדרת אחידי-כנף. היא מסוגלת לקפוץ לגובה הגדול פי 110 מגובהה שלה. בזמן הניתור היא מפתחת כוח ניתור הגדול פי 400 מכוח הכבידה של כדור הארץ. אדם הקופץ מפתח רק כוח החזק פי 2-3 מכוח הכבידה.
היצור הכי חזק (יחסית ) על כדור הארץ: זו חיפושית הקרנף המרימה משקל הגדול פי 100 ממשקלה - כאילו שאדם ירים משאית.

גו` ג`יטסו - Ju-Jitsu
שיטה יפנית של התקפה או התגוננות בהתגוששות. "ג`ו" משמעה רך, נכנע או עדין; "ג`יטסו: - תורה, אמנות; לפיכך, ג`ו-ג`יטסו היא "תורת הכניעה" או, "אמנות הרכות" לשם ניצחון. היא טופחה ביפן מימי קדם, ובתקופה הפאודלית היו מלמדים אותה לכל האצילים יוצאי-קרב, כדי שידעו להכריע מתנגד מזויין או חזק יותר. תורת הג`ו-ג`יטסו אומר שכניעה לכוח יפה מההתנגדות, שכן אי-אפשר להתגבר על כוח אלא בכוח גדול ממנו. בכניעה מידית אפשר להטות את הכוח התוקף ממסלולו ועל-ידי כך, לבטלו או להשתלט עליו. תכסיסים ותרגילי אימון רבים הומצאו למטרה זו ושכללו במשך הדורות: תרגילי הפלה לארץ, שבירת איברים, חניקה, מכות בנקודות חיוניות בגוף וכיו"ב. תכסיסים אלה שימשו גם בספורט וגם במלחמה לחיים ולמוות,ושימוש יעיל ותחליטי בהם נחשב לאומנות, שהייתה סמל ליכולת האדם.

לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב-לכל אחד החברים שלו,הזרזיר הלך לעורב בגלל סיבותיו שלו. (לרוב בהמשלה על סיבות רעות)

המקור: (בתרגום מארמית) `אמר לו רבה לרבה בר מרי: מנין דבר זה שאומרים אנשים, מטיל והלך דקל רע אצל אילנות סרק (כלומר איש רע הולך אצל אנשים הגונים?). אמר לו: דבר זה כתוב בתודה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים... דבי אליעזר אומר: לא לחינם הלך זרזיר וישב אצל עורב אלא מפני שהוא מינו` (בבלי, בבא קמא צב ע"ב). השייכות של הזרזיר והעורב הם בהיות שניהם עופות טמאים לאכילה ולכן הם מרגישים שיכות אחד לשני.

לא דובים ולא יער-אין כל בסיס לדברים, לא היה ולא נברא.
המקור: "ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים (מלכים ב, ב כד), רב ושמואל: חד אמר נס. מאן דאמר נס- יער הוה דובים לא הוה (זה שאמר נס, הנס היה בהופעת הדובים). מאן דאמר נס בתוך נס לא יער הוו ולא דובים הוו" (זה שטוען שהיו שני ניסים אומר שלא היה דובים ולא היה יער) (בבלי, סוטא מז ע"א).
פרשיה זו עוסקת בניתוח ארוע שהיה בתקופת השופטים בימיו של אלישע, לאחר שאליהו עלה השמימה. בדרכו חזרה מיריחו לאיזור ביתאל מתקלסים בו נערים וכעונש על כך יוצאים דובים מהיער והורגים בהם. הויכוח במדרש: האם היה קיים יער או לא.

"טובל ושרץ בידו"-אדם שחטא ורוצה לחזור למוטב, אך לא מפסיק לחטוא לגמרי.

יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק-יותר ממה שאני רוצה לשמוע הוא רוצה להשמיע.

"הניח מעותיו על קרן הצבי"-הפקיר את כספו במקום לא בטוח.

"חמור נושא ספרים"-כינוי גנאי לאדם שלמד הרבה, אך אינו יורד לעומק הלימוד.
המקור: `...ומפני היות התורה מילות ועניינים נחלקו בני האדם בחכמת התורה על עשר מעלות. תחילתם, אנשים למדו החומש והמקרא והספיק להן בגרסת הפסוק מבלי הבנת העניין, ואינם יודעים פירוש המלות ושימוש הלשון והם בתכונת חמור נושא ספרים` (חובות הלבבות, שער עבודת האלוהים ד).

הלך הגמל לבקש קרנים (וקטפו את אזניו)-הלך לחפש עושר ותוך כדי כך איבד את המעט שהיה לו.
המקור: (בתרגום מארמית),"...ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (במדבר לא ח), ושואלים: מה מעשיו של בלעם במלחמה זו והלוא מקומו בארם? אמר רבי יוחנן: שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפיל מישראל על ידי עצתו. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: הוא שאומרים בני אדם בפתגם מקובל: גמל הלך לבקש קרניים, האוזניים שהיו לו נגזזו ממנו` (בבלי, סנהדרין קו ע"א). בלעם הלך לקבל את שכרו אך בפועל לא קיבל ונהרג.